שאלתי אינה בנושא שיתוק מוחין אך אשמח אם תענו לי- שמי אגילרה אני בת 19 ולוקחת אלטרוקסין 150 מ"ל כבר כ 5 שנים. כמו כל הפונים אליך לאחרונה גם אני נוטלת את הפורמולה החדשה ללא ידיעה על ההבדלים אני רוצה שתגידי לי אם כדאי גם לי לקחת עורכי דין רשלנות רפואית.

במשך השנים האחרונות שמרתי על משקל נורמלי עם עליות/ הורדות של חצי קילו -קילו.

בחצי שנה האחרונה העליתי במשקל, ואני אוכלת את אותם מזונות בדיוק. יש לי קושי להוריד את הקילוגרמים העודפים וכתוצאה לפני 3 חודשים נרשמתי לקורס פילאטיס.

בנוסף בשנה האחרונה אני מנסה להיכנס להריון, ביצעו לי ולבעלי את כל הבדיקות כולל היטרוסקופיה וצילום רחם (בדיקות מאוד כואבות)- והכל תקין. לפי הבנתי, אי השגת הריון קשור לבלוטת התריס.

עשיתי בדיקות דם לברזל, ולחומצה פולית. בדיקות אלו ניתנו לי כי התלוננתי על עייפות ונשירת שיער מוגברת (הברזל יצא בגבול התחתון וחומצה פולית יצאה גבוהה שהרי אני לוקחת חומצה פולית כהכנה להריון המיוחל).

עליי לציין שעשיתי בדיקות דם ל TSH ואני נמצאת בטווח התקין, אך לפי מה שקראתי למרות הערכים התקינים יש תופעות לוואי לתרופה, המחייבות לדעתי לקיחת עורכי דין רשלנות רפואית לטיפול בנעשה.

במידה ואוכל להצטרף לתביעה ולהיות מיוצגת ע"י עורכי דין רשלנות רפואית, אשמח מאוד שכן אני מאמינה שתופעות לוואי אלו קשורות לפורומולה החדשה. למרות שזה לא מקרה של שיתוק מוחין, האם אתם מטפלים?

אני חייבת לציין כי מעולם לא סבלתי מתופעת כלשהם בזמן שנטלתי את הכדור הישן היום אני מרגישה כאילו יש לי תסמונת דאון.

אך כעת, אני סובלת מכאבי שרירים אשר לא נותנים לי מנוח בשעות הלילה, מיגרנות קשות, חוסר יכולת לישון, דיכאון, חרדות, דופק מואץ והזעה מוגברת. הייתי מייחסת את כל התופעות הללו להריון (למרות שחלקן לא קשורות ) אך אלו החלו עוד לפני שנכנסתי להריון ולכן אני יודעת לעשות את האבחנה.

לא העליתי בדעתי כי ייתכן ומדובר בכדור החדש, כיוון שלא ידעתי שהוא שונה. השינוי היחיד שידעתי עליו הוא שינוי חיצוני בגודל הכדור (גדול יותר ) ולא ידעתי שההרכב הכימי שונה.

כיום אני בהריון, סובלת קשות מתופעות לוואי ואין לי שום מענה מאיש. רופאת הנשים מאשימה את ההריון וטוענת שהכדור בסדר, רופאת המשפחה נותרה חסר מילים ולא ידעה על השינוי והתור הבא אצל גניקולוג מתאפשר רק בחודש נובמבר ובינתיים- סובלת וסובלת

אני גם לא יכולה להפסיק ליטול את הכדור על דעת עצמי כיוון שחוששת שיגרם חלילה נזק לעובר כגון שיתוק מוחין..

מה אפשר לעשות? האם לשכור עורכי דין רשלנות רפואית? אשמח לשמוע חוות דעתם של עורכי דין.

שמי רוחמה אני בת 26 ולוקחת אלטרוקסין 150 מ"ל כבר כ 5 שנים. כמו כל הפונים אליך לאחרונה גם אני נוטלת את הפורמולה החדשה ללא ידיעה על ההבדלים אני רוצה שתגידי לי אם כדאי גם לי לקחת עורכי דין רשלנות רפואית.

במשך השנים האחרונות שמרתי על משקל נורמלי עם עליות/ הורדות של חצי קילו -קילו. בחצי שנה האחרונה העליתי במשקל, ואני אוכלת את אותם מזונות בדיוק. יש לי קושי להוריד את הקילוגרמים העודפים וכתוצאה לפני 3 חודשים נרשמתי לקורס פילאטיס. בנוסף בשנה האחרונה אני מנסה להיכנס להריון, ביצעו לי ולבעלי את כל הבדיקות כולל היטרוסקופיה וצילום רחם (בדיקות מאוד כואבות)- והכל תקין. לפי הבנתי, אי השגת הריון קשור לבלוטת התריס. עשיתי בדיקות דם לברזל, ולחומצה פולית. בדיקות אלו ניתנו לי כי התלוננתי על עייפות ונשירת שיער מוגברת (הברזל יצא בגבול התחתון וחומצה פולית יצאה גבוהה שהרי אני לוקחת חומצה פולית כהכנה להריון המיוחל).

עליי לציין שעשיתי בדיקות דם ל TSH ואני נמצאת בטווח התקין, אך לפי מה שקראתי למרות הערכים התקינים יש תופעות לוואי לתרופה, המחייבות לדעתי לקיחת עורכי דין רשלנות רפואית לטיפול בנעשה.

במידה ואוכל להצטרף לתביעה ולהיות מיוצגת ע"י עורכי דין רשלנות רפואית, אשמח מאוד שכן אני מאמינה שתופעות לוואי אלו קשורות לפורומולה החדשה. אני חייבת לציין כי מעולם לא סבלתי מתופעת כלשהם בזמן שנטלתי את הכדור הישן. אך כעת, אני סובלת מכאבי שרירים אשר לא נותנים לי מנוח בשעות הלילה, מיגרנות קשות, חוסר יכולת לישון, דיכאון, חרדות, דופק מואץ והזעה מוגברת. הייתי מייחסת את כל התופעות הללו להריון (למרות שחלקן לא קשורות ) אך אלו החלו עוד לפני שנכנסתי להריון ולכן אני יודעת לעשות את האבחנה.

לא העליתי בדעתי כי ייתכן ומדובר בכדור החדש, כיוון שלא ידעתי שהוא שונה. השינוי היחיד שידעתי עליו הוא שינוי חיצוני בגודל הכדור (גדול יותר ) ולא ידעתי שההרכב הכימי שונה. כיום אני בהריון, סובלת קשות מתופעות לוואי ואין לי שום מענה מאיש. רופאת הנשים מאשימה את ההריון וטוענת שהכדור בסדר, רופאת המשפחה נותרה חסר מילים ולא ידעה על השינוי והתור הבא אצל גניקולוג מתאפשר רק בחודש נובמבר ובינתיים- סובלת וסובלת אני גם לא יכולה להפסיק ליטול את הכדור על דעת עצמי כיוון שחוששת שיגרם חלילה נזק לעובר. מה אפשר לעשות? האם לשכור

עורכי דין רשלנות רפואית? אשמח לשמוע חוות דעתך.

עורך דין רשלנות רפואית שלום רב,

שמי רחל ואני פונה אילך כיוון שאני סובלת מתופעות חמורות עקב שימוש באלטרוקסין.

אבקש ליצור קשר ולהבין מהו תהליך תביעה ייצוגית והאם כדאי לקחת עורך דין רשלנות רפואית.

אני משתמשת באלטרוקסין כבר כעשר שנים. לפני 4 חודשים קניתי את התרופה החדשה ומייד חשתי בתופעות לוואי חמורות מאוד (הקאות קשות, חולשה, סחרחורות, כאבי בטן, כאבי ראש ועוד… ) העניין השבית אותי לחלוטין לתקופה ארוכה.

לקח זמן עד שקישרתי את העניין לתרופה החדשה. כשהתגלה הקשר, הצלחתי למצוא שאריות של התרופה הקודמת ומיד חשתי שיפור.

גם כיום אני עדיין סובלת מאותן תופעות אך בצורה יותר קלה, אני רוצה להדגיש שכרגע אני נוטלת את התרופה שלפני שינוי הפורמולה, אך חוששת מאוד מהיום בו הכדורים האלו יסתיימו. אני לא מסוגלת לקחת את התרופה שלאחר שינוי הפורמולה ולכן לא יודעת כיצד לפעול. כמו כן נאלצתי ליטול תרופות להרגעת תופעות הלוואי וטיפול בבעיות קיבה וושט, ואני עדיין מחכה לראות עם זה ישפיע או שאצטרך להמשיך עם בדיקות נוספות.

אבקש להבין את תהליך התביעה הייצוגית, את ההשלכות וכיצד ניתן להצטרף. להלן גם שאלה של אחותי פרח:

עורך דין רשלנות רפואית שלום רב,

אם ידוע לכם שמאז חודש פברואר 2011 משווקים בארץ כדורי אלטרוקסין בפורמולה חדשה ע"י חברת PERRIGO.

היה שינוי בפורמולת הייצור של התרופה בחברה המייצרת בחו"ל אך לא התקבלה שום הודעה מוקדמת על ידי אף גורם (קופות חולים, בתי מרקחת וכו').

אני מקבלת טיפול תרופתי באלטרוקסין כבר במשך 13 שנים ובמעקב רפואי כל חצי שנה. בשביל לקנות תרופה אין צורך לגשת לרופא מומחה כל פעם מחדש אלה מספיק לקבל מרשם

מרופא משפחה וכך נעשה גם השנה בחודש אפריל 2010 אשר קיבלתי מרשם חדש לרכישת הכדורים בלי שום הודעה/התרעה על השינוי בפורמולה, וכך רכשתי את הכדורים. בנוסף לא היה

שום סימן או מדבקה על הקופסה שיכול היה להזהיר על השינוי בתרופה.

במשך כמעט חצי שנה אחרונה כאשר אני מקבלת את התרופה (לאחר השינוי בפורמולה), שמתי לב שמצב הבריאותי השתנה לרעה וביקשתי להיבדק אצל רופא משפחה. בדיקות תפקוד בלוטת התריס אשר

היה באיזון מלא לפני חצי שנה (TSH 0.6. בבדיקה האחרונה התברר ש-TSH גדל פי- 10  לרמה של 6) למרות שלכל אורך הזמן קיבלתי אותו מינון של התרופה.

לאחר פנייתי בעקבות המצב לאנדוקרינולוג, הרופא אמר שהבעיות נגרמו בגלל השינוי בפורמולת הכדורים והחברה המשווקת לא שלחה שום הודעה לאף גורם מוסמך.

חשוב לציין שרק בתרופות שנרכשו לאחר חודש ינואר 2010 בערך, נתגלתה מדבקה על האריזה שמציינת חובת מעקב תמידי וקבוע אצל רופא מומחה.

הנזק שנגרם כתוצאה מכך הוא רב ודורש ממני לבצע המון בדיקות נוספות שגוזלות זמן והשקעות כספיות. הנזק שנגרם הוא כאבי ראש רבים, עלייה במשקל, חוסר מצב רוח וכו'. האם כדאי לקחת עורך דין רשלנות רפואית ולהגיש תביעה?

שלום, יש לי שאלה בנושא רשלנות רפואית- שמי אפרת ואבי אובחן לפני כ-4 שנים. כחולה דימנציה ובאישפוז האחרון כשהוא היה במצב בלבול אחר ניתוח ביקשנו אבחון נוירולוגית ובבדיקתה ולאחר emg אובחן שלאבי יש נוזלים מרובים במוח שמלווים בכל התסמינים בריחת שתן (הוא עבר לפני מס שנים כריתת ערמונית) אך בנוסך הליכה אופיינית ומנטליות והנוירולוגית המליצה על נקז מהמוח לבטן אך אבי חולה מורכב ואם זה היה מאובחן בזמן אולי הוא היה עומד בניתוח והחיים שלו ושלנו היו יפים יותר. האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית?

לפני כחודשיים פינו אותי לבית חולים לאחר חתך עמוק באמה הימנית. במיון הרופא המטפל קבע כי נחתכתי בשריר בלבד, תפר את ידי. באותו ערב אושפזתי וקיבלתי עירויי נוזלים. נקבע ניתוח למחרת בבוקר. בבוקר עברתי בית חולים לעבור את הניתוח מסיבות אישיות. הרופא המנתח קבע כי חתכתי ארבעה שרירים, מספר גידים, עורק וכלי דם וגם נגרם נזק לעצבים. לאחר ההסבר המפורט רציתי לדעת האם ישנה אפשרות לתת עירוי כאשר העורק פתוח ומדמם? האם במצב של עורק חתוך אפשר לתפור את החתך? האם כאן אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית?

עברתי ניתוח בלוטת תריס והורידו לי בלוטות הסידן ואני במצב נפשי ובריאותי קשה אני כל הזמן בנימול בגוף הפסקתי עבודה כי אני לא יכולה לשבת הרבה ומקבלת הרבה תרופות אפילו אני חייבת לקבל את כל התרופות כדי להיות במצב יציב לפחות אני רציתי לדעת ולברר אם יש בזה רשלנות רפואית.

בתאריך ה – 1/6/09 עברתי ניתוח לתיקון בקע בדופן הבטן. לאחר מכן הוזמנתי להוצאת תפרים כשחזרתי הבייתה הספקתי להיות בבית 20 דק' וכשהתיישבתי על המיטה שמעתי לפתע פאק אני מסתכלת על הבן ורואה אותה פתוחה פשוט ככה.. אמבולנס פינה אותי לבית החולים והייתי מאושפזת שוב למשך 6 ימים אשמח אם תצרו איתי קשר בנוגע לתביעת רשלנות רפואית.

בעקבות מחלה ביקשתי לפרוש לפנסיה רפואית.rnבחודש דצמבר 2010 פניתי בבקשה.

עברתי 2 ועדות רפואיות. עדיין לא קיבלתי תשובה. סיימתי ימי מחלה קיבלתי 4 חודשים מחצית משכורת. אני אמור לקבל עוד 4 חודשים מקרן מיוחדת 80% משכורת.

ואחרי 3 החודשים הנ"ל אין עוד מקורות מימון. היו מקרים שאנשים עברו גם 4 החודשים ולא יצאו לפנסיה ולא קיבלו שכר מכלל כלשהו. מה אפשר לעשות?

אימי היתה ילדה אנמית בגיל 22 אובחנה כחולת בדלקת כרונית של המעי הגס לאחר עשרות טיפולים ובאימוראן בסטרואדים כ12 שנים והחרפת המחלה ניכרת המעי הגס לאחריו עוד שני ניתוחי חרום של הדבקויות אחרי שספירת הדם הנמוכה נישלחנו בגיקה של צליאק ובבדיקה ניתגלתה רגישות לגלוטן האים בגלל בדיקת דם החיים נהרסו וניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית על כך?

לפני כשבוע לערך פנינו למשרד הבריאות מטעם מדא מחלקת פסיכיטריה לעזרה לאימי והסברנו לפסיכיאטרית מטעם מדא שהיתה תורנית באותו לילה. הסברנו לה את המצב החמור של אימי שהיא מדוכאת אלימה בוכה מקללת מרביצה ולא מודעת למצבה ומה היא עושה היא הקשיבה לא עשתה שום דבר בנידון רק התקשרה לאימי דיברה ואמרה שהיא בסדר בריאה בלי שראתה אותה וישר שפטה שהבת שלה לא בסדר ושהיא צריכה טיפול איך היא שופטת בלי שראתה אותה וישר מסיקה החלטות ומסקנותבשבילי זאת רשלנות והוצאת דיבה לשווא שעליה תוגש תלונה במשטרה כהוצאת דיבה לשווא מחכה לטלפון דחוף מיכל.

זקוקה לסיוע עזרה ותמיכה מחכה וממתינה לתשובה ממכם האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית.

מזה מספר שנים, אני מקבל שירות בקניית משקפיים מחנות בתל אביב. בעקבות קושי בלתי נסבל בראייה ובגלל עין עצלה, פניתי שוב ושוב לחנות, בטענה שאינני מסוגל לראות במשקפיים שקניתי. עתה, סוף סוף נמצא המרשם למשקפיים, שמתאימים לי. אני חושד שבמשך שנים, שאני מקבל שירות ברכישת משקפיים, הטיפול שקיבלתי אינו הולם ואף גרם נזק לראייה שלי. אני מבקש את עזרתך, ייעוצך וטיפולך בעניין רשלנות רפואית שלי.

על פי מחקר רשלנות רפואית שפורסם ב -New England Journal of Medicine , רוב הרופאים יהיו חשופים לתביעות רפואיות בנקודה כלשהי במהלך הקריירה שלהם, במקרים של רשלנות רפואית בלידה או רשלנות רפואית בהריון המתאפיינים בסיכון גבוה, הסיכוי שתהיה מוגשת נגדם תביעה אף גבוה הרבה יותר.

למרות מספר תביעות רשלנות רפואית, המחקר הגיעו למסקנה כי רק 22% מהן מסתיימים בתוצאה בה מעורב תשלום כלשהו, בין אם בפיצוי ובין אם בפשרה.

למה? ומה המספרים האלה אומרים על מצבה של תעשיית הבריאות?

על פי המחקר של ניו אינגלנד מדיקל, תביעות רשלנות רפואית בהריון למשל, הנובע עקב חוסר הצלחה רפואית, לא מעיד בהכרח על הפרת חובת הרופא הסביר

במקום זאת, החוקרים מצביעים על העלות של הגשת תביעת רשלנות רפואית, שהיא יקר מאוד בשל הצורך לשלם אגרה, לשכור עדים מומחים ולשלם להם הן על חוות דעת רפואית ולעיתים אף על הופעה וחקירה בבית משפט בזמן מתן עדות.

טעות רפואית היא גם לפעמים קשה מאוד להוכחה.

למרות המכשולים הללו, חולים ובני משפחותיהם להמשיך להגיש תביעות, לשנות את תרבות הנהיגה של הרפואה מעלה עלויות הטיפול הרפואי.

המחקר הגיעו למסקנה כי השכיחות של תביעות רשלנות רפואית במקומות הלחץ באופן משמעותי על רופאים, עם ד"ר אלן וודוורד לספר את בוסטון גלוב כי הלחץ פחד כזה ומוביל בפועל של "רפואה מתגוננת".

במילים אחרות, הרופאים לפעמים מפחיד כל כך כי בדיקות שהם מזמינים יותר מ נדרש לפרוש מוקדם יותר ממה שצריך.

לאור המידע הזה, זה ברור שאנחנו חייבים לפתח דרך לאזן את הצרכים של משפחות החולים עם ההשפעה הכוללת של תביעות בגין רשלנות רפואית, במיוחד תביעות רשלנות רפואית בלידה בהן משולמים לעיתים מיליוני שקלים בכל קייס.

אמנם אין תשובה ברורה, מחבר המחקר רשלנות רפואית קובע כי התובעים הפוטנציאליים לחשוב על מה. מה הם רוצים את התביעה? האם הם רוצים מידע? התנצלות? או שזה עם הכסף?

לסיכום תביעות רשלנות רפואית בהריון או רשלנות רפואית בלידה, למרות שיש בהן פוטנציאל כלכלי רב, יש לשקול כל מקרה לגופו בטרם נכנסים לתביעה.

עו"ד רשלנות רפואית מעדכן כי בית המחוקקים של פלורידה כבר מראה סימנים כי הוא עשוי לשוב בשנה הבאה לתוך שורה של סוגיות הביטוח שנוי במחלוקת, לרבות רשלנות רפואית והגנה פגיעה אישית. הפאנל הסנאט ממונה על תוכניות ביטוח המשקיף הדיווחים בעניין זה נופל על שני פריטים אלה כאשר גם אחד על המצב הפיננסי של האזרח נכס ביטוח קורפ . פעמים רבות דוחות ביניים תחתונים להניח את היסודות חקיקה עתידית. "ניסינו לאסוף כמה מן הנושאים החשובים למדינה אבל בפגישה האחרונה הם לא קרה ", אמר הסנאטור גארט ריכטר ויו"ר ועדת הבנקאות של הסנאט ביטוח . "זה מאמץ כדי לפחות לשמור אותם על מסך המכ"ם."

עו"ד רשלנות רפואית מוסיף כי מאמצים להפוך בקנה מידה גדול שינויים רשלנות רפואית או ביטוח חוקים אוטומטי יפעילו שתדלנות בקרב קשה בין רופאים, עורכי דין וחברות ביטוח.

מחוקקים חוקקה שורה של מגבלות על תביעות רשלנות רפואית חזרה בשנת 2003 כדי לסייע בהורדת פרמיית ביטוח רשלנות רפואית. זו הפגישה האחרונה עברו מספר הצעות חוק להציב כמוסות על תביעות נגד בתי חולים ורופאים אשר נדרש להעיד במקרים רשלנות רפואית להשיג עד מומחה תעודות הסנאט מתכנן להסתכל על כמה טוב 2003 שינויים עבדו והאם עלויות הפרמיה להישאר גבוה מדי ומגבילה יותר צריך להיות נחקק. הוועדה מתכננת להסתכל מידע הרגולטורים, חברות הביטוח וספקי רפואיים ולנתח מידע ממדינות אחרות, כמו גם את "סביבת ליטיגציה בפלורידה." דו"ח הוציא בסתיו האחרון על ידי משרד תקנה הביטוח טענה שוק רשלנות רפואית יציבה והיא ממשיכה להראות סימני שיפור. הוא ציין כי חברות לכתוב פוליסות ביטוח רשלנות רפואית להמשיך להרוויח וכי השיעור הממוצע הגשת הבקשה בשנת 2009 עבור רופאים ומנתחים ירד 10.8 אחוז. המעבר על ידי הסנאט מגיע מיד אחרי המוביל למעלה בשוק – מומחי חברת הביטוח הראשונה – נרכשה על ידי חברת רופאים , הגדול מקצועי של האומה החברה ביטוח אחריות רפואית. FPIC נמכרה תמורת 362,000,000 $, גידול של 31 אחוז מעל מחיר המניה של החברה לפני המכירה. ביטוח הרגולטורים המדינה מקיימים שימוע ביום חמישי הבא על העסקה המוצעת.

ועדה של ריכטר הוא גם מתכנן לבלות מסתכל הגנה פגיעה גופנית או PIP. ללא אשמתו של פלורידה חוק ביטוח רכב לנהגים דורש לרכוש בשווי 10,000 $ לכיסוי PIP אשר מכסה פגיעות של תאונות דרכים ללא תקלות.

הסנאט תוכניות מתאר בנושאים הקשורים הונאה ועלויות עולה במערכת, כולל פרמיה ניתוח עלות אובדן נתונים המתקבלים הרגולטורים המדינה ומידע על הונאה מהמחלקה שירותים פיננסיים.

הגילוי של תוצאות בלתי צפויות לחולים, כולל רשלנות רפואית, זכה לתשומת לב רבה לאחרונה. תביעה רפואית הינה דבר נפוץ מאד בימים אלו, בעיקר במקרים של רשלנות רפואית בלידה.

ההרדמה היא המובילה בתחום בטיחות המטופל, מרדימים חייבים להתוודע אלו פילוסופיות ושיטות עבודה. במידה ורופא מרדים נתן מינון שגוי של חומר הרדמה, הדבר יכול לגרום לנזק משמעותי לחולה, כגון התעוררות בזמן ניתוח או חלילה אף מוות.

במקרים של רשלנות רפואית של מרדים יש לפנות אל עו"ד רשלנות רפואית אשר יפנה לקבל חוות דעת רפואית של מרדים ויצרפה אל כתב התביעה. התביעה תנוהל במשך שנים אחדות עד שתתקבל או תדיחה, בהתם לנסיבות העניין והראיות שמצויות במקרה הספציפי.

גילוי יעיל יכול לשפר את יחסי רופא חולה, לקדם הבנה טובה יותר של מערכות, ואפשרות ירידה בעלויות רשלנות רפואית. עם זאת, רופאים רבים עדיין שורר חשש לדון שגיאות עם חולים בשל החשש ליטיגציה, האתגרים התקשורת של גילוי, ועל אובדן של הערכה עצמית.

כתוצאה מכך, מקרי רשלנות רפואית רבים בדרך כלל לא נחשפים בפני החולים. גילוי מציב אתגרים מיוחדים למרדימים. לעתים קרובות יש זמן מוגבל מאוד לפני ההרדמה בהם כדי לבנות את מערכת היחסים בין הרופא לחולה, ולאחר מרדימים בדרך כלל פונקציה בתוך צוותי טיפול מורכב הבריאות.

חברי צוות אחרים כגון המנתח ייתן נקודות מבט שונות על מה החולה צריך להיות אמר על הפעלה שגיאות החדר. המרדים עדיין עשויים להיות אכפתי פיזית לחולה תוך המנתח יש את הדיון הראשוני עם המשפחה על האירוע. כתוצאה מכך המרדים עשוי להיות מחוץ לתכנון או התנהגות של שיחות חשובות הגילוי הראשוני.

אסטרטגיות חדשות גילוי יש צורך לעסוק מרדימים כמשתתפים פעילים גילוי של תוצאות בלתי צפויות. מרדימים צריכים להיות מודעים המתעוררים מומלצות סביב הגילוי, כמו גם הזדמנויות הכשרה ותמיכה משאבים גילוי זמינים יותר ויותר. מודלים חדשניים יש לפתח ולקדם את שיתוף הפעולה בין כל חברי הצוות perioperative בתהליך הגילוי. ישנן הזדמנויות חשובות עבור מרדימים כדי לשחק תפקיד מוביל בהגדרת שיטות גילוי ספציפי המומחיות-ו ביעילות רבה יותר לצרכים של המטופלים על גילוי אחרי תוצאות לא צפויות וגם רשלנות רפואית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית של מרדים, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון 1800200807

עורכי דין מפרטים על פסקי דין רשלנות רפואית מסוגים שונים באתר: רשלנות רפואית

רשלנות רפואית בישראל- פסקי דין- התאבדות עציר / אסיר- עא (נצ') 19393-10-10 עז' ויורשי המנוח רוני קבלאן ז"ל נ' מדינת ישראל / משטרת ישראל (מחוזי; האשם חטיב, זיאד הווארי, בנימין ארבל; 11/05/11) – 23 ע'

בית משפט דחה ערעורים של המדינה ושל עזבון, על גובה הפיצוי שנפסק לעזבון בשל התאבדותו של המנוח בהיותו במעצר בפיקוח משטרת ישראל בקובעו, כי בשל עמימות רבה הנוגעת לכושר השתכרותו של המנוח, סיכויי הרשעתו ונתונים נוספים, בדין נפסקו הפיצויים בדרך האומדנא הגלובלית.

ערעור של המדינה ושל ב"כ העזבון ביחס לשיעור הפיצוי שנפסק לעזבון בגין מחדל המדינה מלשמור על המנוח, אשר התאבד בהיותו במעצר בפיקוח משטרת ישראל.

בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כב' השופטים חטיב הווארי וארבל, דחה את שני הערעורים, בקובעו כדלקמן:

המבחן לגבי אשמו התורם של מתאבד בו נקט בית המשפט העליון הינו מבחן הציפיות. מבחן זה מהווה את אחד האלמנטים המרכיבים את עוולת הרשלנות בהתאם להוראות סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

במקרה דנן, קובע בית המשפט, לאור העובדה כי המנוח ביצע ניסיון אובדני ראשון שכשל ולאור המלצת בית החולים הפסיכיאטרי להשגיח על המנוח בעת מעצרו בשל חשש להתנהגות בלתי צפויה חוזרת וניסיון לפגוע בעצמו, ניתן לומר כי המדינה צפתה את אפשרות הפגיעה העצמית של המנוח וחרף זאת היא התרשלה בפיקוח עליו. בנסיבות אלו, אין להטיל אשמה מוסרית על המתאבד ואין להפחית משיעור הפיצויים על פי דיני האשם התורם.

הערכת סכום פיצויים על ידי בית המשפט, ובמיוחד סכום פיצויים הנוגע לקביעות עתידיות, מהווה לעיתים משום תחזית ערטילאית, אשר בסיסה בעובדות אשר נתקיימו ערב האירוע הנזיקי, ויציאה מתוך הנחה, אשר לעולם לא נדע אם הייתה מתממשת, או כי עובדות אלה יתקיימו גם בעתיד. במקרה דנן, קובע בית המשפט, התשתית הראייתית אשר הונחה בפני בית המשפט קמא, ומונחת כיום בפנינו, כוללת בחובה חוסרים רבים. פרט לנתונים הרגילים העומדים בפני בית המשפט לצורך הערכת הפיצויים, נותרה עמימות בסוגיית הרשעתו של המנוח, משך הזמן שבו היה נכלא, סוג העבירה בה היה מורשע, אפשרות לקציבת עונשו, חנינה, שחרור מוקדם על ידי ועדת שחרורים, השתכרותו בעתיד, שינויים בהכשרתו המקצועית אשר היו עשויים לחול, לו היה נאסר, האם היה מאבד מכושר השתכרותו, או שמא היה רוכש מקצוע נוסף בין כתלי בית הכלא.

כל אלה גורמים המשפיעים על קביעת גובה ההפסד, ומצדיקים עשיית אמדנא גלובלית כפי שעשה בית המשפט קמא.

זאת ועוד, קובע בית המשפט, מטרתם של הפיצויים הנפסקים לתלויים, כמו מטרת הפיצויים הנפסקים בדיני הנזיקין בדרך כלל, היא השבת המצב לקדמותו, דהיינו העמדת התלויים, ככל האפשר במונחים כספיים, במצב בו היו נתונים לאחר מעשה העוולה לולא מעשה העוולה.

על כן, אין לעלות החזקתו של אסיר בין כתלי הכלא ולסכום הפיצויים המגיע לעיזבון ולא כלום, ואין לומר כי המדינה "הרוויחה" מפטירתו של המנוח, ועל כן בדין נדחתה עילת התביעה המבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט.

כללית סמייל מטבריה חוייבה לפצות בגין רשלנות רפואית טיפול שיניים, שהוביל לאובדן תחושה בסנטר לחודשיים, בסך כאלפיים ש"ח.

התובע טען כי שניתנה לו זריקת הרדמה מקומית לפני טיפול שורש, והא נפגע עצבית כתוצאה מכך. במשך כחושיים איבד תחושה בסנטר ובשפה התחתונה.

כללית סמייל גרסה כי אין מדובר במקרה של רשלנות רפואית. לגרסתה, לא צורפו חוות דעת רפואיות לביסוס התביעה ולא הוכח שהזריקה גרמה לפגיעה העצבית.

השופטת פסקה בעד גרסת התובע באופן חלקי וקבעה כי לאחר בחינת הראיות ולמרות שלא צורפה חוו"ד, היא השתכנעה שהבחור באמת איבד תחושה אובדן תחושה בשפתיים ובסנטרו, ושזה קרה בגלל רשלנות רפואית בביצוע ההזרקה.

נפסק שכללית סמייל לא הסבירה לבחור שישנה אפשרות שיהיה אובדן תחושה, ולכן זוהי רשלנות רפואית כלפיו בכך שלא ניתנה הסכמה מודעת שלו לטיפול.

השופטת פסקה שלא הוכח קשר סיבתי בין רשלנות רפואית בהסברים שניתנו לבין הנזק שארע. לכן הבחור זכאי לפיצויים רק בגלל פגיעה באוטונומיה שלו.

בגלל הפגיעה באוטונומיה השופטת פסקה לו פיצויים בסגובה אלף וחמש מאות ש"ח. בנוסף נקבע כי יש מקום לפיצויים בגובה של כשבע מאות ש"ח שקל בשל עלות הצילום ה-C.T. ועלות בדיקתו בבית החולים פוריה. לאור האמור, כללית סמייל חויבה לשלם לתובע סך של 2,193 שקל וכן הוצאות בגובה ארבע מאות ש"ח.

יש בישראל מאות תביעות בנושא רשלנות רפואית בשיניים, רובם כאשר נוצר נזק רפואי קשה ובלתי הפיך או שהתיקון דורש כספים רבים.

עורכי דין  דיני עבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 7692/09

בפני: כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט י' עמית

המערערים: 1. אמג'ד מרעי

2. ניסירין מרעי

3. בורהאן מרעי

נ ג ד

המשיבים: 1. בית חולים "משפחה קדושה"

2. ד"ר ליאנה פצ'נקין

3. ד"ר אנה מוהרה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.08.2009 בתיק א 1125/05 [פורסם בנבו] שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' גריל

תאריך הישיבה: כ"ח בשבט התשע"א (02.02.2011)

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1. מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1125/05 [פורסם בנבו] (מפי כבוד סגן הנשיא י' גריל), אשר דחה את תביעת המערערים וקבע כי לא מצא
רשלנות רפואית בפעולות המשיבים במהלך לידתו של מערער 1 (להלן 'המערער'). זאת, בהיעדר התרשלות ובהיעדר קשר סיבתי. המערערים תולים את נזקו המוחי של המערער בלידת הואקום שעבר ומעלים טענות שונות בדבר ביצוע הלידה על ידי מי שאינו מוסמך לכך, קיומו של נזק ראייתי ותחולת כלל "הדבר מעיד על עצמו". מהעבר האחר, מאמצים המשיבים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו המשפטיות.

הרקע העובדתי לערעור

2. בתאריך 3.1.2000 בשעה 19:00, בהיותה בשבוע ה-39 להריונה, הגיעה מערערת 2 (להלן 'היולדת') למיון חדר הלידה של משיב 1 (להלן 'בית החולים') עקב ירידת מי שפיר. בגיליון הקבלה לחדר הלידה נכתב כי היולדת חשה בצירים לא סדירים וסובלת מבצקות בגפיים התחתונות ומאקצלרציות בולטות. המוניטור היה ריאקטיבי ונרשמה ירידה אחת בדופק עוברי בצורת Variable Deceleration. היולדת הושארה להשגחה ונוטרה באופן רציף במהלך שעות הערב והלילה. רישום קצב הלב העוברי היה "תקין וריאקטיבי" ונרשמו צירים לא סדירים בכל 5-10 דקות. בבוקר יום המחרת ומשהסתמן כי לא חל שינוי משמעותי – הוחלט על זירוז הלידה באמצעות הזלפת אוקסיטוצין ואף ניתן ליולדת כיסוי אנטיביוטי מונע, תוך שימוש בפנבריטין. החל מהשעה 11:30 באותו היום, 4.1.2000, התקדמה הלידה ובשעה 15:10 נרשם כי פתיחת צוואר הרחם גמורה וראשו של העובר מצוי בתחנה 2+S. במוניטור אובחנו האטות משתנות בדופק העובר וכ-20 דקות מאוחר יותר היה ראש העובר בתחנה 3+S, כאשר היולדת – לפי הרשומה הרפואית – "לוחצת, לחצים לא יעילים". מצב זה של האטות בדופק העובר, מיקומו של הראש ולחצי יולדת שאינם יעילים תועד בתרשומת הן מהשעה 15:30 והן מהשעה 15:45. בשעה 16:00 הוחלט להביא את הלידה לסיומה באמצעות חילוץ העובר בשולפן ריק (לידת ואקום). לאחר הרדמה מקומית של אזור החיץ, הורכבה צלחת הואקום ובעזרת לחיצות היולדת חולץ המערער בשתי משיכות בשעה 16:16. הוא נולד במשקל 3,180 גרם, כאשר חבל הטבור כרוך סביב צווארו. ציון האפגר של המערער עמד על 8 בדקה הראשונה ועל 10 בדקה החמישית. בדיקת המאזן החומצי-בסיסי בדם שנלקח מעורק הטבור הייתה תקינה וכך גם בדיקת המערער על ידי רופא ילדים – למעט צפלהמטומה מצד ימין (נפיחות באזור הראש, הנגרמת כתוצאה מהצטברות דם בין אחת מעצמות הגולגולת לבין הקרום המכסה אותה) והטיה דו צדדית של כפות הרגליים. מצבה של היולדת לאחר הלידה היה תקין והיא והמערער שוחררו מבית החולים ביום 7.1.2000. בעת השחרור הוגדר מצבו הכללי של המערער כטוב והיולדת קיבלה הדרכה ליישור כפות רגליו. בגיל 5 חודשים הבחינו הוריו של המערער בקיומה של חולשה ניכרת בפלג גופו הימני. בהיותו כבן 8 חודשים, לאחר בדיקת CT של הראש, אובחן המערער כסובל מאוטם קדמי-פריאטלי משמאל עם המיפרזיס ימנית. כיום, סובל המערער מנזק נוירולוגי ומקשיים תפקודיים קוגניטיביים.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים בגין רשלנות רפואית מצד המשיבים, מהטעם שלא הוכחו שני רכיבים של עוולת הרשלנות: הפרת חובת זהירות וקיומו של קשר סיבתי. הודגש כי המומחים מטעם שני הצדדים מסכימים שבנסיבות המקרה – דחיפות בביצוע הלידה בשל מצוקה עוברית והחמרה בתבנית הניטור – הייתה הצדקה להביא את הלידה לסיומה בעזרת שולפן ריק (לידת ואקום) ללא שהיות ואף מבלי להתייעץ עם הרופא הכונן. באשר לטענה בדבר כלל "הדבר מעיד על עצמו", נקבע כי אין מקום לתחולתו הואיל וגרסת המערערים היא שביצוע לידת הואקום על ידי משיבות 2 ו-3, שלא היו מורשות לכך, גרם לנזקו של המערער. בהקשר זה הובאו דבריו של המומחה מטעם המערערים, לפיהם אין בהתרחשות הנזק המוחי על רקע השימוש בואקום, כשלעצמה, להעיד על קיומה של רשלנות. לעניין הטענה לרישום לקוי אשר הסב למערערים נזק ראייתי, צוין כי חרף היות הרישום המתעד את מהלך הלידה "לאקוני" – אין לראות בו רישום הלוקה בחסר. יתרה מכך, לא עלה בידי המערערים להוכיח שקיימת עובדה מהותית שנויה במחלוקת, אשר נפקדה מגיליון הרישום ובעטיה נגרם להם נזק ראייתי. משכך, לא מצא בית המשפט המחוזי הצדקה להעברתו של נטל ההוכחה לכתפי המשיבים. עוד נדחתה טענת המערערים כי חילוץ המערער בוצע שלא כהלכה ועל ידי מי שאינן מוסמכות לבצע לידת ואקום. אומנם, נקבע כי אין מחלוקת שבמועד לידת המערער לא הייתה המשיבה 2 בעלת תואר מומחית ביילוד ובגניקולוגיה ואף לא מתמחה ביילוד ובגניקולוגיה. אולם, למשיבות 2 ו-3 היו רישיונות לעיסוק ברפואה בישראל ולמשיבה 2 היה ניסיון רב בביצוע לידות ואקום עד כי מנהלת המחלקה הסמיכה אותה לבצע לידה מכשירנית, ובכלל זה לידת ואקום. מכאן הסיק בית המשפט המחוזי שאין בעובדה שבעת הלידה לא הייתה משיבה 2 רופאה מומחית ואף לא רופאה מתמחה – כדי להצביע על רשלנות מצד המשיבים. בסוגיית האופן בו בוצעה הלידה, הפנה בית משפט קמא לחקירתו הנגדית של המומחה מטעם המערערים, במסגרתה אישר הלה שהלידה מושא הערעור אינה נופלת לגדר לידת ואקום "טראומטית". זאת, בהתחשב בתרשים המוניטור, מצב ראשו של העובר, משכה של לידת הואקום דנא, ביצוע החילוץ בשתי משיכות בד בבד עם הצירים, ציון האפגר של המערער ותוצאות תקינות של PH טבורי. משכך, נקבע כי לא עלה בידי המערערים להוכיח רשלנות או חריגה מסטנדרט הזהירות הנדרש מצד המשיבים. לאחר שבחן את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, אימץ בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים באשר לסוגיית הקשר הסיבתי וקבע כי גם רכיב זה של עוולת הרשלנות – לא הוכח.

טענות הצדדים

3. המערערים שבים וחוזרים על הטענות שהשמיעו בפני בית המשפט המחוזי. לשיטתם, שגה בית משפט קמא משקבע שאין להחיל על נסיבות המקרה את חזקת "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. זאת, הואיל ולא הייתה – ולא יכולה הייתה להיות – בידם היכולת לדעת מה הנסיבות שהביאו למקרה בעטיו הוסב נזקו של המערער, הנזק נגרם על ידי נכסים המצויים בשליטה מלאה של המשיבים ואירוע המקרה ונסיבותיו מתיישבים יותר עם המסקנה כי המשיבים לא נקטו זהירות סבירה. הודגש בפנינו כי פעולת הואקום בוצעה על ידי מי שלא היה מוסמך לכך ושתהליך קבלת היולדת בבית החולים היה לקוי לכל אורכו – החל מאופן ניהול מחלקת היולדות, המשך בהפקדת חדר הלידה בידיהן של שתי רופאות שאף טרם החלו את התמחותן וכלה ברישום רפואי חסר ושלא בזמן אמת. בהקשר זה נטען כי לא היה מקום לקבוע שדי בכך שמשיבה 2 צברה שנות ניסיון כדי שתוסמך לבצע בכוחות עצמה לידת ואקום, חרף ההנחיות המפורשות הקיימות. המערערים גורסים שעצם הסטייה מנייר העמדה – העוסק בשאלה מי רשאי לבצע לידת ואקום ובכך קובע את הפרקטיקה הרפואית המקובלת בישראל – מהווה רשלנות. יתרה מכך, לטענת המערערים יש לשים לב לכך שלידת המערער הייתה הפעם הראשונה בה ביצעה משיבה 2 לידת ואקום בהיעדר פיקוח מצד רופא בכיר. עוד הצביעו המערערים על סתירות לכאורה שנפלו בעדויותיהן של משיבות 2 ו-3. באשר לסוגיית הרישום הרפואי הלקוי, נטען כי היה בו להסב נזק ראייתי למערערים ולהביא להעברת הנטל לכתפי המשיבים. כמו כן, סבורים המערערים כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזקו של המערער. המערערים הפנו לחוות דעתו של המומחה מטעמם, פרופסור שטיינברג, לפיה קיימת סבירות גבוהה לכך שנזקו הנוירולוגי של המערער נגרם עקב השימוש בשולפן הריק. לתפישת המערערים, יש לראות בניסיון החילוץ באמצעות ואקום משום טראומה ואף אין תימוכין לתיאוריה החלופית שהציגו המשיבים בדבר סיבה אחרת לנזקו של המערער. בנוסף, ערערו המערערים על קביעות עובדתיות אחרות של בית המשפט המחוזי, לרבות הממצאים ביחס לבדיקת האולטרה-סאונד שבוצעה למערער בהיותו בן יומיים והיעדרם של סימני אנצפלופטיה אצלו. משכך, גורסים המערערים שיש להעניק להם פיצוי, בהתאם לחישוב שערך בית המשפט המחוזי בסיפא של פסק דינו.

מהעבר האחר, תומכים המשיבים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדידם, הערעור דנא נסב על קביעות עובדתיות גרידא ולא הוצגה סיבה שבדין המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה המבררת. הודגש כי המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים היו תמימי דעים שלא נפל כל דופי בהתנהלות המשיבים, היות שמהלך הלידה והמועדים בהם בוצעו הפעולות היו בהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים. צוין כי אין חולק על כך שהמצוקה העוברית חייבה את הצוות הרפואי לפעול בדחיפות ולהביא את הלידה אל סיומה באמצעות שימוש בצלחת ואקום. באשר לסוגיית הכשרתן של משיבות 2 ו-3 ומיומנותן נטען כי הדבר זכה להתייחסות מעמיקה מצד בית המשפט המחוזי, בסופה נקבע כי משיבה 2 הייתה בעלת המיומנות והניסיון הנדרשים לביצוע לידת ואקום ועל כן אין בעובדה שלא ענתה על ההנחיות בתקופה הרלוונטית להוות רשלנות. כמו כן, נטען כי לא קיים קשר סיבתי בין מעשי המשיבים לבין נזקי המערער, הואיל והאחרונים הינם תוצאה של אירוע אשר התרחש במהלך ההיריון ולאיש אין שליטה עליו. לעניין הטענה בדבר קיומו של נזק ראייתי בעטיו של רישום חלקי וחסר, גורסים המשיבים כי החסרים עליהם הצביעו המערערים אינם נוגעים ללב המחלוקת בין הצדדים ואין בהיעדרם להכביד על המערערים בהוכחת תביעתם – כפי שקבע אף בית המשפט המחוזי. ביחס לתחולת כלל הדבר מעיד על עצמו, מאמצים המשיבים את ניתוחו של בית משפט קמא, לפיו לא התקיימו כל התנאים להחלתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

דיון

4. עיקרו של הערעור דנא נסב על קביעות וממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי, בהם אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב כדבר שבשגרה. רק במקרים חריגים – כך, למשל, מקום בו התשתית העובדתית שהונחה בפסק הדין של הערכאה דלמטה מופרכת או בלתי סבירה בעליל או עת בולטת בפסק הדין מושא הערעור "טעות משפטית שורשית" – ייטה בית משפט זה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה המבררת (ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625,631). כוחו של הכלל האמור יפה גם כאשר התשתית העובדתית נסמכת, כבמקרנו, על חוות דעת מומחים בתחום הרפואה (וראו ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (12.08.2010); ע"א 1918/08 פולר נ' בית חולים "העמק" ואח' [פורסם בנבו] (28.03.2010); ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בית חולים "מאיר" פ"ד נא(4) 687, 695). בחינת פסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמדת כי האחרון התייחס בצורה רחבה למכלול העדויות והראיות שהוצגו בפניו, לרבות עריכת השוואות והצלבות מפורטות בין חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים ועיסוק נרחב במגוון מוצגים ומקורות מקצועיים. המקומות עליהם הצביעו המערערים ככאלה בהם נפרם לכאורה המארג העובדתי, שטווה בית המשפט המחוזי – אינם מקיימים את הדרישה לפגמים יוצאי דופן המצדיקים התערבותנו. אשר על כן, לא מצאתי סיבה שבדין להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. הללו יהוו הבסיס ונקודת המוצא לבדיקת המחלוקות המשפטיות שנתגלעו בין הצדדים.

עיון בטענות הצדדים מזקק ארבע קושיות משפטיות: האחת, תחולתו של כלל "הדבר מעיד על עצמו". השנייה עניינה גרימתו של נזק ראייתי בעטיו של רישום רפואי לקוי וחסר. השלישית, ביצוע פעולת הוואקום על ידי מי שלא היה מוסמך לכך. והרביעית, קשר סיבתי. נדון בסוגיות לפי סדרן.

5. סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מונה שלושה תנאים מצטברים לתחולת חזקת "הדבר מעיד על עצמו". כל תנאי בעל נקודת תצפית משלו. הראשון צופה על התובע ודורש את אי-ידיעתו או אי-יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק. השני צופה על הנתבע ודורש ממנו שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. השלישי צופה על המקרה ודורש כי נסיבותיו יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, "על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה".

די להתמקד בתנאי הראשון לצורך ההכרעה בתיק דנא, הואיל ועסקינן כאמור בתנאים מצטברים. התנאי הראשון עניינו קיומה של עמימות עובדתית. באין עמימות עובדתית – מתייתרת בדיקתם של שאר תנאי הסעיף והכלל אינו חל על נסיבות המקרה. בהקשר זה, מבקשים המערערים להיבנות על תשתית עובדתית השונה מזו שלה הם טוענים במסגרת תביעתם. כך, מחד גיסא טענתם היא שאינם יודעים – ואף אינם יכולים לדעת – מה הנסיבות שהובילו לנזקו של המערער ומאידך גיסא תולים הם את נזקו של המערער בלידת הואקום שנערכה לו, לרבות ביצועה על ידי סגל רפואי שאינו מוסמך לכך. לעניין זה יפים דבריו של חברי השופט א' ריבלין בפרשת אלעבד (ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.02.2006), פסקה 27):

"ביסודו של דבר, הצגת גרסה עובדתית בדבר נסיבות המקרה, והסתמכות על כלל "הדבר מעיד על עצמו" – יכול שתהיינה בבחינת תרתי-דסיתרי. נראה כי ברגיל, קשה יהיה ליישב הצגת גרסה עובדתית ברורה עם פנייה לכלל "הדבר מעיד על עצמו", שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה, יתכבד ויוכיח אותן. כלל "הדבר מעיד על עצמו" אינו בבחינת מפלט-לעת-חירום, לאחר שבית המשפט דוחה את הגרסה העובדתית שהוצגה על-ידי התובע. אלא שיתכנו בהחלט מקרים, שבהם אין הנפגע מתיימר להציג ראיות ישירות בדבר ההתרחשות, או לדעת באופן חד-משמעי מה ארע. יחד עם זאת, מנסה הוא, ככל יכולתו, לשער, להסיק ולהוכיח, מה גרם לנזקו. ניסיון זה, לשרטט תרחיש רשלני ספציפי, גם אם כשל, לא בהכרח יהא בו כדי למנוע מן הנפגע את הטענה החלופית, בדבר התקיימות התנאים לתחולת כלל "הדבר מעיד על עצמו". בהקשר זה, יבחן כאמור כל מקרה על-פי נסיבותיו – האם הצגת הגרסה העובדתית על-ידי התובע שמטה את הקרקע מתחת לכלל, אם לאו".

בחינת נסיבותיו הספציפיות של המקרה דנא מלמדת כי צדק בית המשפט המחוזי, בקבעו שהמערערים אינם יכולים להסתמך על כלל "הדבר מעיד על עצמו". גם אם גרסתם של המערערים בדבר אופן התרחשותו של הנזק אינה מדויקת ונהירה לשיטתם, נדמה כי די בתרחיש ששרטטו – השימוש בשולפן ריק (ואקום) – כדי להפיג את ערפילי העמימות העובדתית לה הם טוענים. זאת, בין אם השימוש בשולפן נעשה באופן שאינו מיומן ובין אם ישנה רשלנות בדמות שימוש בשולפן ריק על ידי גורם שאינו מוסמך לכך – כפי שנטען על ידם. המכנה המשותף לטענות המערערים החלופיות הינו לידת הואקום. אלה הן הנסיבות שהובילו – לגישת המערערים – לנזק מושא הערעור. אשר על כן, המערערים לא צלחו את משוכת התנאי הראשון ודי בכך להביא לדחיית טענתם בדבר תחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

6. נפנה לטיעון בדבר גרימת נזק ראייתי למערערים בעטיו של רישום לקוי על ידי המשיבים. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי חרף העובדה שהרישום הרפואי – בגיליון חדר הלידה וברישומי בית החולים ככלל – היה "לאקוני", אין לראות בו רישום לוקה בחסר והמערערים אף לא הצביעו על עובדה שנויה במחלוקת, שנבצר מהם להוכיחה בגינם של החסרים לכאורה ברישום. אומנם, בית המשפט המחוזי ציין כי ברשומה הרפואי נעדר "פרט חשוב" באשר להתייעצות עם הרופא הכונן ושנטל השכנוע אכן עבר לכתפי המשיבים. ברם, נקבע כי בעובדה זו אין לסייע למערערים. זאת, מהטעם הבא: הכלל הוא שאין חובת התייעצות עם הרופא הכונן במקרה בו קיימת דחיפות לסיום הלידה ובלבד ששיקוליו של הרופא סבירים. כאן, הייתה אינדיקציה למצוקה עוברית בגינה היה צורך בסיום הלידה באמצעות שולפן ריק – וקביעה זו מקובלת על המומחים הרפואיים של שני הצדדים. אי לכך ובהתאם לכלל האמור, אין חובה להתייעץ עם הרופא הכונן. כמובן, סוגיה זו נוגעת אף באופן רחב יותר לטענה בדבר ביצועה של לידת הוואקום על ידי מי שאינו מוסמך לכך. טענה זו תידון בהמשך.

סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו שלא הוסב למערערים נזק ראייתי ושבאופן פרטני יותר אין לראות באי רישומה של עריכת היוועצות עם רופא כונן משום גרימת נזק ראייתי. בית המשפט המחוזי בחן את החסרים הנטענים ברישום הרפואי וקבע כממצא עובדתי כי הרישום אינו "חסר". לא מצאתי כאמור סיבה המצדיקה התערבות בממצאיו העובדתיים ככלל ובקביעותיו ביחס לרישום הרפואי בפרט. כמו כן, מקובלת עליי הנמקתו של בית משפט קמא, לפיה המערערים אינם יכולים להיבנות מאי ציון הרישום בדבר ההיוועצות עם רופא כונן במהלך הלידה. ראשית, אי הרישום אינו נוגע ללב המחלוקת בין הצדדים והמערערים לא הצביעו על רלוונטיות של הליקויים לכאורה ברישום לשאלות הניצבות במחלוקת. שנית, גם אם נראה באי הרישום הנדון כמהווה נזק ראייתי המביא להעברת נטל השכנוע לשכמם של המשיבים ואף אם נניח שהמשיבים לא עמדו בו – התוצאה תהא כי לכאורה לא נערכה היוועצות עם רופא כונן. ברם, בהינתן דחיפות ביצוע הלידה ומשנקבע כי השיקולים שהובילו לעריכתה של לידת הואקום היו סבירים – אין חובה לערוך היוועצות עם רופא כונן. כך עולה גם מנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות מאפריל 1999. אשר על כן, נדחית אף טענתם זו של המערערים.

7. כפי שצוין, נטען כי פעולת הוואקום בוצעה על ידי מי שלא היה מוסמך לכך ודי באמור להשית אחריות נזיקית על המשיבים. הרישא נכונה מבחינה עובדתית. נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כממצא עובדתי שבעת הלידה היו משיבות 2 ו-3 בעלות רישיונות לעיסוק ברפואה בישראל, אך משיבה 2 לא הייתה בעלת תואר מומחה ביילוד ובגינקולוגיה ואף לא הייתה מתמחה ביילוד ובגניקולוגיה (שם, עמודים 23-25). זאת, בניגוד להנחיות המופיעות בנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות ולגניקולוגיה (נייר עמדה מס' 5 – יילוד לדני מכשירני, אפריל 1999) ולהוראותיה של המועצה המדעית. על סמך האמור, טוענים המערערים כי הסטייה מהנוהל המופיע בנייר העמדה – מחייבת התערבות בקביעת בית המשפט המחוזי.

אולם, היעדר הסמכה לביצוע הפעולה אינו מוביל בהכרח לחיוב המשיבים. התביעה מושא הערעור הינה בגין רשלנות רפואית. על המערערים להראות כי קיים קשר בין היעדר ההסמכה לבין איכות הטיפול במהלך הלידה. ניתן להגדיר זאת כ"קשר הסיבתי במובן המצומצם". לאמור, האם ישנו קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת ההוראות בדמות ביצוע לידת ואקום על ידי מי שאינו מוסמך לכך לבין הנזק הנוירולוגי של המערער. השאלה המקדמית, אפוא, הינה האם הוכח שהלידה חרגה מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר? במקרה דנא, ניתן להשיב לשאלה זו תוך התמקדות במבחן העושה והמעשה. דהיינו, מהם כישוריה של משיבה 2 והאם הטיפול הרפואי במהלך הלידה לווה ברשלנות?

באשר לשאלה בדבר זהות העושה, נפסק על ידי בית המשפט המחוזי כדלהלן: "המסקנה המצטברת מכל המפורט לעיל היא שהנתבעת מס' 2 הייתה במועד הלידה נשוא הדיון, רופאה שצברה שנות ניסיון (לכל הפחות 10 שנות ניסיון, ואולי גם 12 וחצי שנות ניסיון), כרופאה מיילדת-גניקולוגית, שהוסמכה על ידי מנהלת המחלקה אצל הנתבע מס' 1 לשמש כתורנית ראשונה, ואשר נטלה חלק ב-18 לידות ואקום בתקופת עבודתה בבית החולים בבלקובו, ו-19 לידות ואקום בתקופת עבודתה אצל הנתבע מס' 1" (שם, עמוד 31). לאור "הניסיון הרב" שצברה משיבה מס' 2 וחרף הפרת ההנחיות וההוראות האמורות לעיל, קבע בית המשפט המחוזי ש"עצם העובדה שהנתבעת מס' 2 הוסמכה על ידי מנהלת המחלקה לבצע לידה מכשירנית, ובכלל זה לידת ואקום, למרות שבאותו מועד לא הייתה בגדר רופאה מומחית או רופאה מתמחה, אין בה (כלומר, אין בעובדה זו), בתור שכזו, כדי להצביע על קיומה של רשלנות מצד הנתבעים" (שם, עמוד 32).

עולה כי אין להניח שעצם ביצוע פעולת הוואקום על ידי משיבה 2 מלמד על רשלנות מצדה. יודגש כי מעבר לכך שאין באמור להכשיר את הפרקטיקה הנהוגה בבית החולים, הסוגיה המרכזית היא מבחן המעשה. עסקינן בתביעה קונקרטית. מה הייתה רמת הסבירות של התנהגות משיבה 2 במהלך הלידה ביחס לרמת הרופא "המוסמך"? בית המשפט המחוזי קבע שלא נמצאה רשלנות בביצוע הפעולה. ראשית, היה מקום לבצע את לידת הואקום בשלב בו בוצעה בפועל, ללא שהיות, עקב ההחמרה שחלה בתבנית הניטור. שנית, לא נמצאו ליקויים באופן בו בוצעה הלידה:

"גם מומחה התובעים אישר בחקירתו הנגדית שבהתאם לתרשים המוניטור בשעה 16:00 היה צריך לסיים את הלידה באמצעות וואקום (עמ' 31 לפרוטוקול), וכן העיד שהתחנה בה היה מצוי ראשו של היילוד התאימה לביצוע וואקום, שמהלך לידת הוואקום נשוא הדיון לא היה ארוך מן הרגיל, שהחילוף בוצע בשתי משיכות יחד עם הצירים , וזו פעולת וואקום נורמטיבית, שהיילוד נולד עם אפגר תקין ו-PH טבורי תקין, ואין כל עדות ללידת וואקום טראומטית" (שם, עמוד 37).

ואכן, עיון בעדותו של המומחה מטעם המערערים, ד"ר לויתן, מעלה כי אף הוא לא הצליח לנקוב בכשלים קונקרטיים שאירעו במהלך הלידה: "ש. האם נכון שהלידה ארכה בין 10 ל-16 דקות. ת. כן. ש. האם נכון שבין 10 ל-16 דקות לידת וואקום היא פעולת וואקום בנורמה ולא ארוכה מהרגיל. ת. נכון. האם נכון שהעובר הזה חולץ בשתי משיכות יחד עם הצירים. ת. זה מה שכתוב ברשומות. ש. האם נכון ששתי משיכות יחד עם ציר זה פעולת וואקום נורמטיבית נכונה, שלא מצביעה על פניה על שום חריגה. ת. נכון. ש. האם נכון שהילד נולד עם אפגר תקין ו-PH טבורי תקין. ת. נכון. ש. האם נכון שלאור כל הנתונים האלה, אין לנו שום עדות ללידת וואקום טראומטית. ת. לפי הרישום נכון… ש. לסיכום מתוך הרשימה, למעט ההשערה שלך שלרופאה הזאת לא הייתה מיומנות, אתה, על פי נתוני המקרה המתועדים, לא יכול למצוא שום פגם, לא ברמה של קונטראינדיקציה לשימוש בשולפן ולא ברמה של תיעוד הפעולה ומשכה וצורתה מתוך הגיליון. ת. בהסתמך על מה שכתוב – כן" (עמודים 32 ו-36 לפרוטוקול). עולה כי לא הוכח שנפל כל פגם באופן ביצוע הפעולה.

משלא הוכח, אפוא, שהלידה מושא הערעור חרגה מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר ובהתחשב בכך שאין חולק כי מהלך הלידה חייב את השימוש בשולפן הריק באותו השלב – לא ניתן לטעון שאי העמידה בדרישות כמתואר לעיל מצאה ביטויה בחוסר מיומנות בביצוע לידת הואקום. בהינתן מסקנה זו והנתיב המשפטי המוביל לה – אין גם בטענה, לפיה הלידה דנא הייתה הפעם הראשונה בה ביצעה משיבה 2 לידת ואקום בהיעדר פיקוח מצד רופא בכיר, לסייע למערערים. אומנם, המומחה מטעם המערערים הביע את דעתו כי "העובדה שהפעולה בוצעה על ידי מי שאין לו את הניסיון הדרוש יכולה בהחלט להיות קשורה לנזק שנגרם ליילוד" (עמוד 5 לחוות דעתו של ד"ר לויתן). אולם, הוא נמנע מלהצביע על מקומות ספציפיים בהם חוסר המיומנות לכאורה מצד משיבה 2 גרם לנזקו של המערער. יתרה מכך, הוא אף לא שלל כי תיתכן התרחשותו של נזק מוחי כתוצאה מביצוע פרוצדורה המערבת ואקום, גם אם זו בוצעה באופן שאינו רשלני על ידי רופא מומחה ומנוסה: "ש. האם נכון שייתכנו פגיעות נוירולוגיות כתוצאה מוואקום גם על ידי רופאים מומחים בעלי ניסיון? ת. כן. ש. האם נכון שגם אם המיילד עשה את כל הפעולות נכון עדיין ייתכן נזק מוחי על רקע וואקום? ת. כן" (עמוד 35 לפרוטוקול)

המסקנה המתבקשת היא שאין בהיעדר ההסמכה להניח את התשתית המשפטית לקיומה של עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.

8. יצוין גם כי אין למצוא קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי באמצעות הואקום לבין הנזק הנוירולוגי של המערער. המשיבים מצביעים בסיכומיהם על "סתירה אנטומית קריטית", השוללת לטענתם את קיומו של קשר סיבתי כגון דא: "אין מחלוקת בין הצדדים כי הואקום הונח בצידו הימני של ראשו של המערער, ומאחר וצידו הימני של המוח שולט בצידו השמאלי של הגוף, הרי שהמערער היה צריך לסבול משיתוק בפלג גופו השמאלי, כאשר ידוע כי למערער שיתוק בפלג גופו הימני" (עמוד 6 לסיכומי המשיבים). עיגון לטיעון זה ניתן למצוא בחוות דעתו של המומחה מטעמם, ד"ר א' הימן – אשר אומצה על ידי בית המשפט המחוזי – ולפיה נראה שנזקו של המערער נגרם כתוצאה מתהליך פתולוגי, שהתרחש ככל הנראה מספר שבועות לפני הלידה וגרם להשפעה כללית על המוח. בחוות דעתו המשלימה העריך ד"ר הימן כי הנזק המוחי נבע מ"חסימה של כלי דם מרכזי במוח ע"י קריש דם שמקורו לרוב בשלייה ו-או כלי הדם העובריים והלב ולא באירוע של דימום המהווה סיבוך לא שכיח של שימוש בואקום בזמן הלידה". לאחר שבית המשפט המחוזי בחן בפרוטרוט את חוות הדעת של המומחים הרפואיים הוחלט כי לא עלה בידי המערערים להרים את נטל ההוכחה לעניין הקשר הסיבתי. זאת, הוטעם, "אף אם אצא מתוך נקודת הנחה שיתכן מקרה (אפילו הוא נדיר) שיתרחש אוטם בהמיספרה השמאלית של המח (ושיתוק בפלג גוף ימני), הגם שצלחת הואקום הונחה בצד הימני של הקרקפת" (שם, עמוד 41). עוד נקבע כי הצפלהטומה – אותה נפיחות באזור הראש עקב הצטברות דם בין אחת מעצמות הגולגולת והקרום המכסה אותה – אשר נוצרה בצדה הימני של קרקפת המערער, איננה סימן לסיבוך אלא יש לראות בה אך תוצאה של הנחת הואקום בחצי הימני.

לא מצאתי סיבה שבדין המצדיקה גם כאן התערבות בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. ביכור עמדתו של המומחה מטעם המשיבים נעשה לאחר דיון מפורט והשוואות בין חוות דעת המומחים השונות. יוער שאף המומחה מטעם המערערים, פרופסור א' שטינברג, הסכים בעדותו כי הגם שמבחינה מדעית קיומו של קשר סיבתי אפשרי לגישתו, אין הוא מתכחש לנדירותו (עמוד 22 לפרוטוקול). לשיטתו, "בהינתן האלטרנטיבה שהיא עלומה לחלוטין נדמה לי שאם יש במקרה הזה אפשרות כזאת היא נראית לי יותר סבירה להסביר את המקרה הזה מאשר לומר שהסיבה לא ידועה" (עמוד 21 לפרוטוקול). אף לא הונחה על ידי המערערים כל תשתית המעידה כי האירוע מושא הערעור נופל לגדרם של אותם מקרים נדירים בהם מתקיים קשר סיבתי. אשר על כן, אין למצוא קשר סיבתי בין לידת הואקום לבין נזקו של המערער. כפי שדי באי קיומה של התרשלות במהלך הלידה כדי להביא לדחיית התביעה, כך גם די בהיעדרו של קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם.

9. סוף דבר. הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪.

ש ו פ ט

השופטת מ' נאור:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' עמית:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.

ניתן היום, כ"ד באדר א' תשע"א (28.2.11).