רשלנות רפואית

רשלנות רפואית הרדמה

אילחוש הינו פעולה אשר מטרתה לצור טישטוש או חוסר הכרה אצל מטופל, כשהמטרה לטפל בו מבלי לגרום כאבים. את האילחוש ניתן לבצע ע"י שיטות שונות, כגון מתן תרופה נרקוטית. ישנם סוגים שונים של הרדמה, כשכל אחד מהם מיועד לביצוע פרוצדורה רפואית אחרת. רשלנות רפואית במהלך ההרדמה הינה מסוכנת כי היא יכולה לגרום נזק בלתי הפיך של מערכות גוף עד למוות.

דוגמאות רשלנות רפואית הרדמה

ישנם סוגים שונים של הרדמה: הרדמה כללית, הרדמה מקומית, הרדמה אזורית. כל הרדמה יכולה להתלוות בתופעות לוואי וסיבוכים משלה. לעתים ישנו צורך בשילוב מספר סוגים של הרדמה לצורך הטיפול.

תביעות רשלנות רפואית הרדמה

• פגיעות כתוצאה מהחדרת צינור הנשמה אל קנה נשימה. פגיעה זו יכולה להיות להתבטא ב-מיתרי קול, כאבים בגרון, אי נוחות בליעה, בחילה, הקאה, מורסה, זיהום, נזקי שיניים או קנה נשימה, תיסמונת חום ממאיר, שוק אנפילקטי.

• ביצוע ההרדמה על ידי רופא מרדים שאינו מוסמך לכך

• רשלנות רפואית במתן תרופת הרדמה. מתן תרופה שאינה מתאימה מבחינת סוג ומינון ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר.

• היעדר הסכמה מודעת.

• רשלנות רפואית בבחירת סוג הרדמה שמתאימה אל פרוצדורה מסוימת. לדוגמה, על מנת למנוע תזוזה של מבוגר בזמן ניתוח קטן בעור מספיקה הרדמה איזורית. אך אצל קטין ייתכן שיהיה צורך ב-הרדמה כללית או לפחות ב-טשטוש.

• ביצוע הרדמה תוך סטייה מאמות המידה שנגזרות ממבחן "רופא סביר" ותוך הפרת חובת זהירות.

• תחושת אי נוחות, לחץ, אי תחושה, הגבלות בתנועה, זיהום, כאב גב, מורסה, כאבי ראש, פגיעה קבועה בגפיים או כיס שתן כתוצאה מהרדמה אזורית.

• אי הקפדה על בטיחות מנותח במהלך ניתוח.

• רשלנות בהתמודדות מיידית עם מצבי חירום שמתרחשים בזמן הניתוח או מיד לאחריו לדוגמה חזה אוויר.

• רשלנות בביצוע מטרות ותפקידי הרופא המרדים הכוללים: מניעת כאב בזמן הניתוח ואחריו, מניעת תזוזה של מנותח בזמן ניתוח, הרפיית שריריו של מנותח.

פסק דין- פסקי דין- רשלנות רפואית בהרדמה

ת"א 28900/01 רואס נ' מ"י- התובעת נדרשה לעבור ניתוח קיסרי בלידת בנה הבכור. הרופאים הציבו בפני התובעת שתי אפשרויות, הרדמה אפידוראלית חלקית או הרדמה מלאה. התובעת בחרה לעבור הרדמה מלאה שכתוצאה ממנה סבלה מצרידות במיתרי הקול עקב הכנסת צינור ההנשמה (טובוס), שהתברר שהיא נזק תמידי למיתרי הקול כתוצאה מההרדמה. תובעת תבעה בטענה ל-אי הסכמה כי לא הובהרו לה הבדלים בין הרדמה חלקית להרדמה מלאה ולא הוסבר לה כי הרדמה מלאה עלולה לגרום נזק תמידי במיתרי קול. בי"מ קיבל את תביעתה של התובעת. בי"מ בחן קשר סיבתי וקבע כי גם אם היו מסבירים לתובעת נזקים אפשריים כהלכה עדיין היא הייתה בוחרת ב-ביצוע ניתוח תחת הרדמה כללית ולכן לא נפסק לה פיצוי מלא בגין הצרידות שנגרמה לה. הפיצוי לתובעת התבסס במקרה זה על פגיעה ב-אוטונומיה.