עורכי דין רשלנות רפואית

עורכי דין מפרטים על פסקי דין רשלנות רפואית מסוגים שונים באתר: רשלנות רפואית

רשלנות רפואית בישראל- פסקי דין- התאבדות עציר / אסיר- עא (נצ') 19393-10-10 עז' ויורשי המנוח רוני קבלאן ז"ל נ' מדינת ישראל / משטרת ישראל (מחוזי; האשם חטיב, זיאד הווארי, בנימין ארבל; 11/05/11) – 23 ע'

בית משפט דחה ערעורים של המדינה ושל עזבון, על גובה הפיצוי שנפסק לעזבון בשל התאבדותו של המנוח בהיותו במעצר בפיקוח משטרת ישראל בקובעו, כי בשל עמימות רבה הנוגעת לכושר השתכרותו של המנוח, סיכויי הרשעתו ונתונים נוספים, בדין נפסקו הפיצויים בדרך האומדנא הגלובלית.

ערעור של המדינה ושל ב"כ העזבון ביחס לשיעור הפיצוי שנפסק לעזבון בגין מחדל המדינה מלשמור על המנוח, אשר התאבד בהיותו במעצר בפיקוח משטרת ישראל.

בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כב' השופטים חטיב הווארי וארבל, דחה את שני הערעורים, בקובעו כדלקמן:

המבחן לגבי אשמו התורם של מתאבד בו נקט בית המשפט העליון הינו מבחן הציפיות. מבחן זה מהווה את אחד האלמנטים המרכיבים את עוולת הרשלנות בהתאם להוראות סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

במקרה דנן, קובע בית המשפט, לאור העובדה כי המנוח ביצע ניסיון אובדני ראשון שכשל ולאור המלצת בית החולים הפסיכיאטרי להשגיח על המנוח בעת מעצרו בשל חשש להתנהגות בלתי צפויה חוזרת וניסיון לפגוע בעצמו, ניתן לומר כי המדינה צפתה את אפשרות הפגיעה העצמית של המנוח וחרף זאת היא התרשלה בפיקוח עליו. בנסיבות אלו, אין להטיל אשמה מוסרית על המתאבד ואין להפחית משיעור הפיצויים על פי דיני האשם התורם.

הערכת סכום פיצויים על ידי בית המשפט, ובמיוחד סכום פיצויים הנוגע לקביעות עתידיות, מהווה לעיתים משום תחזית ערטילאית, אשר בסיסה בעובדות אשר נתקיימו ערב האירוע הנזיקי, ויציאה מתוך הנחה, אשר לעולם לא נדע אם הייתה מתממשת, או כי עובדות אלה יתקיימו גם בעתיד. במקרה דנן, קובע בית המשפט, התשתית הראייתית אשר הונחה בפני בית המשפט קמא, ומונחת כיום בפנינו, כוללת בחובה חוסרים רבים. פרט לנתונים הרגילים העומדים בפני בית המשפט לצורך הערכת הפיצויים, נותרה עמימות בסוגיית הרשעתו של המנוח, משך הזמן שבו היה נכלא, סוג העבירה בה היה מורשע, אפשרות לקציבת עונשו, חנינה, שחרור מוקדם על ידי ועדת שחרורים, השתכרותו בעתיד, שינויים בהכשרתו המקצועית אשר היו עשויים לחול, לו היה נאסר, האם היה מאבד מכושר השתכרותו, או שמא היה רוכש מקצוע נוסף בין כתלי בית הכלא.

כל אלה גורמים המשפיעים על קביעת גובה ההפסד, ומצדיקים עשיית אמדנא גלובלית כפי שעשה בית המשפט קמא.

זאת ועוד, קובע בית המשפט, מטרתם של הפיצויים הנפסקים לתלויים, כמו מטרת הפיצויים הנפסקים בדיני הנזיקין בדרך כלל, היא השבת המצב לקדמותו, דהיינו העמדת התלויים, ככל האפשר במונחים כספיים, במצב בו היו נתונים לאחר מעשה העוולה לולא מעשה העוולה.

על כן, אין לעלות החזקתו של אסיר בין כתלי הכלא ולסכום הפיצויים המגיע לעיזבון ולא כלום, ואין לומר כי המדינה "הרוויחה" מפטירתו של המנוח, ועל כן בדין נדחתה עילת התביעה המבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט.